אני אמא ואני לא לבד ועכשו חופש , ולכן אינני יכולה להתפנק במיטה או לברוח , קפצתי למכולת הכנתי לילדים חביתות , ויצאתי שוב לעשן סיגריה . עוד חצי דקה להעביר בתוך התהום העגום שיצרתי לעצמי . כן מרגישה רייקנות . בעלי התקשר בשעה אחת עשרה , אני יודעת שהוא דואג , דואג שאצא מן המצב המדכא הזה . האם אני משוגעת ? לא , אך נפלתי לתוך עצבות .
בסך הכל הכללי , אני אמא , נשואה , ילדים , משפחה , כולם בריאים ברוך השם , יש לי עבודה , ואני לא אמורה לחוש רגשות כאלו , יש כל כך הרבה מקרים קשים בעולם , אנשים ששורדים , שמתמודדים עם דברים כל כך קשים , מחלות , ואובדן , ואבל , ולי באמת אין שום סיבה לחוש ככה .
לא אגדיר את עצמי טיפוס מלנכולי , אך בודדים הפעמים שהרגשתי באמת מאושרת , אולי רק באירועים מיוחדים כמו החתונה שלי , ששם הרגשתי כמו מלכה , או שילדתי את ילדי .
יש לי בעל מקסים , יפה , חכם , עצמאי , תומך , עוזר , ואף עוזר בבית , וילדים חכמים ונפלאים , לומדים טוב בבית הספר .
אך אני מרגישה שאני כלום , פשוט כלום , אני אמא לא טובה מספיק , אני לא מנקה מספיק , אני לא מבשלת כנראה מספיק טוב כי ילדי אוכלים הרבה אוכל רחוב , משתדלת לפנק את בעלי מדי פעם במאכלים מיוחדים , אך אינני אמא לתפארת , לפחות בעיני .
קשה לי , קשה לי , משהו לא עובד בממלכת דנמרק , אני חייבת לעשות איזה סווטצ' בראש , משהו חייב להשתנות ובגלל זה התחלתי ללכת לפסיכוטרפיסטית , והתחלתי ליטול ציפרלקס .
ציפרלקס זה לחרדה ודיכאון , ואני לא יודעת האם אני סובלת מחרדה .
לפני יומיים ראיתי מישהי שסבלה באמת מחרדה , פתאום החלה לבכות ולרעוד וזאת באמת חרדה . אצלי זה מתבטא בצורה אחרת , קודם כל אין לי תאבון , וכאשר אין תאבון זה משפיע על הריכוז , וכאשר אני לא מרוכזת , אני שוכחת דברים וזה מרגיז , ולכן מנסה לאכול פה ולאכול שם , לפחות עד הערב , לעיתים בערב התיאבון חוזר ואני אוכלת . לפחות זה . ודבר נוסף , מרגישה עצבות , רייקנות , ולא מתחשק לי לעשות כלום .
מה שמעניין אותי זה כיצד זה התחיל , מהיכן הגיעה ההרגשה הזאת . גם בשנה שעברה חשתי את אותה הרגשה , ונשארתי בבית לתקופה לא קצרה ולא הלכתי לעבודה , ישבתי בחצר , עישנתי , לא אכלתי , לא הרגשתי טוב , סחרחורות , עגלי זיעה , וזהו .
הילדים ידעו שאמא חולה ולא מרגישה טוב .
מה שהכי חשוב לי שלא אפגע במשפחה שלי , מכוון שהבית בנוי על אמא על האישה , וברגע שהספינה מקרטעת ולא שטה בנועם , משהו יכול לקרות וזה לא טוב , לא טוב לילדים ולא טוב לבעלי , בייחוד לא שינויים פתאומיים .
גם אמא ואבא דואגים לי וגם אחיות שלי . מה שמציק לי הוא שגם האחיינית היפה שלי נמצאת באיזה מצב דכאוני , אך היא גם נכנסה לאיזו בועה שקשה לה לצאת ממנה . וזה מציק או כמה זה מציק . אבל אחותי ובעלה מעבר לטיפול אלטרנטיבי דרך קופת חולים לא לוקחים אותה לטיפול , שום דבר . כנראה בגלל העבר שלי , למודי ניסיון , לא מעוניינים שתחווה טראומה .
משפחה לתפארת . מזל שאחותי הבכורה היא השורדת . למרות שהיא בתקופה לא פשוטה בחייה תקופה של גירושין היא תמיד שורדת , הלוואי עליי .
;){kind=link}