כן אני מרגישה קצת חולה , לא אין לי מחלה מאובחנת כלשהי , אך אני חולה במחלת העצבות התהומית , מחלה שלא אוכל להבריא ממנה , אלא רק לאחר שאכניס לתוך ראשי הקטן והחלול כרגע כנראה , שהכל טוב , הכל באמת טוב .
הייתי מאוד רוצה לעזור לאנשים , הייתי מאוד רוצה להיות שלמה עם עצמי , ולהרגיש מלאה . עכשו אני ריקה .
מה שיש בבטן זאת התפוצצות שיא , ומה שיש בראש זהו חור שחור .
אני מנסה לחשוב איתכם ביחד כיצד לנסות ולשפר את המצב העגום הזה שבו רבים כל כך אנשים שמרגישים בתחושה דומה ומנסה להבין את הצורך הקיומי שלנו באושר וקבלה .
לקבל את מה שיש , לאהוב את מה שיש , להסתפק במה שיש , ולהאמין כן . להאמין . לוא דווקא להאמין בבורא עולם , אלא לקבל את האמונה עצמה כחלק מהחיים , האמונה שהכל בסדר .
למרות שאני מנסה להכניס לראשי החלול כרגע , מחשבות טובות , קצת קשה להתגבר על המפלצת האכזרית שנמצאת בכל אחד מאיתנו מפלצת העצבות שלפעמים באה לבקר. ולפעמים גם לא עוזבת.
אז אני מנסה עכשו בכל כוחי לתאר אותה .
מפלצת שחורה דומה לתמנון בעלת שמונה ראשים , ששולחת את רגלייה לכל עבר , מנסה לעטוף את גופי הקט והצנום , מנסה לתפוס אותי בכל כוחה , ואני הקטנה , מנסה לעצור אותה , בועטת בה בכל כוחי , צורחת לאלוהים שיעזור , מנסה , עופי לך מפה , הדם זולג על גופי , ואני ממשיכה להלחם במפלצת התופת , אני כבר לא פוחדת , אני נלחמת , אני שפויה , אני אמיצה . הלוואי .
;){kind=link}